בית אודות בלוג פוטוגני צור קשר

איך לסמס 'שנה טובה' עם נצנצים? כ"ח אלול תש"ע, 07/09/2010


בלוגרית חדשה בקוביסיה, ברוכה הבאה

תשע"א, התפר שבין ה-10 ל-11, כמעט בפתח. ענין של עשרים וארבע עד ארבעים ושמונה שעות ואנחנו עומדים לעוד משפט חד שנתי, נידונים בין השאר על עד כמה נתעניין במבצעי טיטולים, אם יהיה את מי לטטל, אם נריב מי יטטל, וביננו, אם יהיה בכלל מי שיטטל. יש ילדים שאחרי יום דין כזה איבדו את מי שיטטל. טוב, מיצינו את המטוטלת, כף הקלע, או כל שאר מושגים שעושים לנו לא נעים במצפון.

אחד האלמנטים היותר נעימים של חודש הרחמים והסליחות, הוא איחול השנה טובה הבנאלי והבלתי מתחייב בעליל. שכן, ט. כידוע. ל.ח.

הטפטוף מתחיל משהו בסביבות יג' באלול, כשהמרוקאים כבר שקועים עמוק בסולחה טהורה והאשכנזים אפעס, עדיין אומרים לקל נורא, "תרשום תרשום, תכף נדבר". או אז מקדימים חרוצים לשלח ברכות שנה טובה מתקתקות ומנותקות מהמציאות, מי זוכר בכלל שתכף שנה חדשה.

קונספטואלית, היה לנו טוב עם דף הקרטון המתקפל, ערימת הנצנצים שעליו, והשנה הבאמת טובה ודביקה שנחרטה על גבו, מעוטרת בדבש ושופר. קנינו שלושים כאלה, כשעוד היה "עשר" בשטר, הכנו רשימה במחברת הדפרון החומה וביילנו, ממש ביילנו אותן לכתובות שונות. אנשים קיבלו מעטפה קצת עבה לתיבת הדואר האפרורית שלהם, זה היה לפני שיקום שכונות ותיבות דואר של ברונזה וזכוכית חלבית. על המעטפה היה כתוב בכתב מדי אישי, לא היו מדבקות מודפסות של כתובות או מוענים, "לידידי היקר", "לסבתא המתוקה", והמעטפה הייתה סגורה היטב ברוק אנושי.

כשהגיעו הפלאפונים המשוכללים, לא מספיק משוכללים בשביל להיות מעוקרי סמס, אבל בעלי פאנלים מתחלפים ואפילו- צלצול פוליפוני של אברהם פריד, הדברים קצת התערערו בדפרון.

זאת אומרת, זה לא ששוק כרטיסי הברכה המתקתקים הלך וגווע, להפך, הוא לבש צורה של כרומו ומיכל נגרין, הוא הפך לגדול יותר, מנגן, מוכן מראש. אבל עדיין, כבר לא רצנו לקנות בין שאר הסימנים, "גלויות מוכנות", היה זה פתאום מסרון מוכן. רשימת תפוצה. כמעט כמו ספאם.

האיחול הלעוס כלל בד"כ קצת אהבה, קצת אושר, הרבה כסף ואפילו זיווג/שלום בית/זרע של קיימא, הכל ב-30 אגורה. זה לא באמת מתומחר פר תוכן האיחול.

הבעיה התחילה כשהאיחול נשלח באבחת מקש ל200 אנשי קשר. הבעיה התגברה כשחלקם ראו אותה כיפה ומרגשת ואמרו וואלה, למה שלא נפרוורד?

בדומה לסינדרום משלוחי המנות המיתזזים מבית לבית, מצאו להם הסמסים המאד אישיים את הדרך החוצה מהמקוריות, האינטימיות וטיפת הנשמה שעוד שרדה פעם בכרטיסי הברכה המנצנצים.

אלו אותם מיילים המוניים עם בקשות נרגשות על ילדים חולים ו-"אם לא תעביר לעשרים אנשים תחלה עוד היום במחלה ממארת!", הסמסים נעשו אפורים, לא מרגשים ולמען האמת די מטרידים.

הבה לא נייפה את המציאות, בעולם בו "ערה?" הוא סימבול אוניברסאלי שארגון נ.ט.ל.י יכל לעשות בו שימוש מופלא, בעולם בו אנשים מסמסים לחברה עלומה שהם חנו, בעיר כלשהיא, ושהם הולכים לשלם על זה דרכה, וכל המסר הזה מגיע בדרך ניסית וממוקדת לפקח העירוני וה...מאותגר כללית, אי אפשר לשים מעצור לתקשורת הלגיטימית הזו, גם וועדות הרבנים לא הצליחו.

אני אחסוך את דעתי על ברכות השנה טובה המתוייגות בפייסבוק (שמצריך 2-3 פוסטים נוספים), אלה שמעוצבות כל כך יפה אבל ריקות מתוכן אישי וכל אימת ששמחה simcha  שמחיוף sinchayof תגיב להן בעליצות, תקבל התראה על כך, ותעודכן שוב בשנה טובה, ותתעצבן אבל לא תסיר תיוג, כי לא נעים, ואין מה לדבר על סטטוסים של אנשים, ריקים מיחס אישי ופרטי – כאלה שמתחילים באיחולים עמוקים ונגמרים בחחחחחח.

נוסטלגיה זה לזקנים שתמיד התלוננו, בדפים הילדים שלנו כותבים עד היום. כתב עגול וילדותי, אישי ויצוק אנושיות וזמן נטו שהוקדש לך. זה בטח יקח לכם 30 דקות נוספות, אבל נסו את זה, בכתב, על גלויית קרטון, כמו פעם, לא תאמינו איך השנה תהיה פתאום טובה לכם, לא רק קולקטיבית.

 

 

 

 




הלקוחות שלנו